הצוואה הקלאסית והשכיחה היא "צוואה בפני עדים".

צוואה זו נערכת בדרך כלל ע"י עורך דין.

צוואה זו נחתמת ע"י המצווה בפני שני עדים המאמתים בחתימתם את חתימתו של המצווה ואת העובדה שחתם מרצונו החופשי וללא כל לחץ.

צוואה ניתנת להפקדה למשמרת אצל הרשם לענייני ירושה, אומנם, אין חובה לעשות כן אולם, להפקדה יש יתרונות גדולים.

במקרה בו הנפטר לא השאיר אחריו צוואה

חוק הירושה מורה כי יורשיו של נפטר שלא השאיר אחריו צוואה הם בן או בת הזוג שזוכה במחצית מהירושה והצאצאים (ילדים) שיתחלקו ביניהם בחצי השני. זו ירושה המכונה "ירושה לפי דין" ולעיתים תוצאותיה בלתי רצויות.

חשיבות קיום צוואה

מומלץ לכל אדם, להכין את הרגע בו יעזוב את העולם.

עריכת צוואה מותירה בידי המצווה את האפשרות להחליט ולקבוע מה יעשה ברכושו לאחר מותו..

צו קיום צוואה

מימוש זכות הירושה אינו אוטומטי ולכן יש לקבל "צו קיום צוואה" מהרשויות המוסמכות.

לאחר פטירת רכושו ונכסיו של המנוח מוקפאים ולא ניתן לעשות בהם שימוש.

על היורשים המצויינים בצוואה של המנוח לפנות לרשויות המוסמכות בבקשה להוצאת צו קיום צוואה. הרשויות שהוסמכו ע"י המדינה להוציא צו קיום צוואה (הרשם לענייני ירושה ובית הדין הרבני) מקבלות את הבקשה לצו קיום צוואה.

הבקשה לצו קיום צוואה תוכן בנוסח שנקבע בחוק ולחתום עליה בפני עו"ד. לבקשה תצורף תעודת פטירה של המנוח שאותה ניתן לקבל במשרד הפנים וכמובן את הצוואה המקורית. בסופו של התהליך ניתן צו לקיום הצוואה, אם נמצא שאין מניעה לאשר את הצוואה. היורשים, עפ"י הצוואה המאושרת, יכולים לפעול ולהעביר על

צוואה נוטריונית 

עריכת צוואה נוטריונית (צוואה הנעשית בפני נוטריון) היא אחת מבין ארבע הדרכים האפשריות לעריכת צוואה לפי המשפטי הישראלי.

עריכת צוואה נוטריונית בפני נוטריון, הינה כ'צוואה בפני רשות'.

סעיף 22 לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 קובע את ההוראות הבאות:

" צוואה בפני רשות (תיקון: תשל"ו, תשנ"ה, תשנ"ח)

(א) צוואה בפני רשות תיעשה על ידי המצווה באמירת דברי-המצווה בעל פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר בית-דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155, או בהגשת דברי-הצוואה בכתב, על-ידי המצווה עצמו, לידי שופט או רשם של בית משפט, רשם לעניני ירושה, רשם או חבר בית הדין הדתי כאמור.

(ב) דברי-הצוואה כפי שנרשמו על-ידי השופט, הרשם של בית המשפט, הרשם לעניני ירושה או חבר בית הדין הדתי או כפי שהוגשו לידו, ייקראו בפני המצווה, הוא יצהיר שזו צוואתו, והשופט, הרשם של בית המשפט, הרשם לעניני ירושה או חבר בית-הדין הדתי יאשר על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור.

(ג) נכתבה הצוואה בלשון שהמצווה אינו שומע, תיקרא בפניו בתרגום ללשון שהוא שומע, והמתרגם יאשר זאת על פני הצוואה.

(ד) במקום קריאת הצוואה או תרגומה בפני המצווה יכולה לבוא קריאתה או קריאת תרגומה על-ידי המצווה עצמו.

(ה) צוואה שנעשתה בפני רשות מותר להפקידה אצל רשם לעניני ירושה.

(ו) צוואה בפני רשות תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה ביום ובמקום הנקובים בה כיום העשיה ומקומה.

(ז) לענין סעיף זה דין נוטריון כדין שופט".