נחיצותו של עד מדינה
הגעתו של נאשם לבית המשפט מחייבת הערכות מיוחדת, הן של צוות התביעה מחד והן של צוות ההגנה מאידך.
הרשעתו של נאשם בדין הפלילי, מחייבת הרשעה טוטאלית, ללא ספק ולו הקלוש ביותר כי הרי קיומו של כזה – גורם לזיכויו המיידי של הנאשם.
מצבת הראיות, אשר נאספה על ידי חוקרי המשטרה, צריכה להיות ברמת איכות, אשר תוכל לבסס הרשעה ברורה וודאית. זהו מצב דברים בו נערך מעין מירוץ בין התביעה אשר אוספת ראיות, כדי לבסס הרשעה, לעומת ההגנה, אשר מנסה לקעקע את איכות הראיות ורמתן, על מנת לגרום לזיכויו של הנאשם.
במצב דברים בו קיימים מספר נאשמים בפרשה פלילית אחת, מנסה התביעה לגייס "עד מדינה".
"עד מדינה", הוא נאשם בפלילים, אשר חלקו בפרשה הפלילית, נמוך יותר מחלקם של העבריינים המובילים.
המדינה, מנסה לשכנע נאשם שכזה, להפוך ל"עד מדינה" אשר יוסיף לראיות התביעה, ייעבה אותן ויפליל, הלכה למעשה, את חבריו, הנאשמים האחרים בעבירות המיוחסות להם.
"עד תביעה", זוכה, תמורת המידע, שהוא מוסר, כנגד שותפיו העבריינים להטבות שונות, אשר נקבעות במשא ומתן שבין עורכי דינו של העד ורשויות התביעה. אך כאן, לא מסתיימת הפרשה. עדותו של "עד המדינה", מתוקף היותו גורם מעורב ובעל אינטרסים, מחייבת חיזוק משמעותי ברמה של "סיוע", קרי ראיה חיצונית כגון, הקלטות.
רק בתוקף של ראיה חיצונית לעדותו של עד לעדותו של "עד המדינה" – אפשר להסתמך עליה כראיה מרשיעה שלמה.
מאמר מאת עו"ד מאיר אורניק ועו"ד ורד שי