כאשר נהג נתפס בשכרות, רישיונו נשלל ל- 30 יום ובדרך כלל רכבו נתפס, גם הוא, למשך 30 יום.

ב- 1995 פקודת התעבורה תוקנה כך שעונש המינימום על נהיגת רכב בשכרות הינו שנתיים פסילה בפועל, לכל הפחות, למעט נסיבות מיוחדות אשר חובה על השופט לפרטן בפסק הדין. בלמעלה מ- 90% מהמקרים בתי המשפט המרשיעים בעבירה זו נוטים לגזור שנתיים פסילה ולא פחות מכך, אלא אם הצדדים הגיעו להסדר טיעון ובהסדר הטיעון, כתב האישום מתוקן לנהיגה תחת השפעת אלכוהול לפי סעיף 26(2) לפקודה.

כמות השכרות עשויה להשפיע על הענישה. במקרה של שכרות גבוהה התביעה תעתור, בדרך כלל לתקופת פסילה ממושכת משנתיים וכנ"ל גם בעבירות של סירוב להיבדק.

לפי פקודת התעבורה, במקרה שהנהג הורשע בנהיגה בשכרות בשנה שקדמה לאותה עברה, עונש הפסילה בפועל לא יפחת מתקופה של  4 שנים.

נהיגה בשכרות/תחת השפעת סמים, הפכה לתופעה שכיחה במדינתו. האכיפה המוגברת של המשטרה הביאה למצב שכמעט ואין בנמצא נהג שלא חווה בעצמו או ברכב בו נסע ביקורת משטרה לצורך בדיקת שכרות.

המחוקק קבע קביעה גורפת עם אפשרות סטייה מצומצמת ביותר לעונש המינימום בגין נהיגה בשכרות– פסילת רישיון נהיגה לשנתיים מינימום, כך שאם נתפסתם נוהגים בכביש בין אם שתיתם לשוכרה ובין אם שתיתם כוסית אחת בלבד תקבלו עונש חמור וזהה.