נהיגה בפסילה היא אחת עבירות התעבורה החמורות בדיני התעבורה גם אם היא לא נלווית לעבירה אחרת. בעבירה זו, חומרת העבירה נובעת מחומרת ההפרה עצמה, כלומר, אי ציות לגורם הפוסל ולרשויות המדינה. הגורם הפוסל הינו בדרך כלל משרד הרישוי ו/או משטרה ו/או בית המשפט. נהג המפר איסור זה ונוהג למרות האיסור ונוהג בזמן פסילה מהווה בעיני בית המשפט גורם שיש בו על מנת להפר את הסדר השלטוני והסדר הציבורי. מאחר ובתי המשפט מייחסים חומרה ומסוכנות המלוות לעבירה זו, מלבד הסיכון הגבוה למעצר מיידי, בגין עבירה זו, חלק מרכיבי הענישה הוא מאסר, אם זה מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מאסר בדרך של עבודות שרות ובמקרים חריגים רק מאסר בדמות מאסר על תנאי. כבר נקבע בפסיקה כי נהג הנוהג רכב בעת שהוא פסול מלנהוג על פי מצוות בית המשפט, פוגע באושיות המשפט וכאילו מכריז שהוא לא רק "מצפצף" על האמור בחוק, אלא גם על מצוות בית המשפט (פ"ל תעבורה עכו 246/07  מדינת ישראל לשכת תביעות גליל – משטרת ישראל נ' מיכאל דביר, תק-של 2010(4), 3335, 3336 (2010).